ירושת הארץ

ירושת הארץ

"ישראל לא ישובו לארצם עד שיהיו כולם באגודה אחת"

"ישראל לא ישובו לארצם עד שיהיו כולם באגודה אחת". חז"ל: "אין ישראל נגאלין עד שיהיו כולם באגודה אחת". ויש להבין, מה ענין אחדות ישראל עם הגאולה.

ונקדים העינין "במה אדע..." ו"כי גר יהיה זרעך... ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". וקשה: איזו תשובה היא על שאלת אברהם ? ויש להבין כל ענין הבריאה הזאת, שהאדם סובל בה כל כך, למה לי ? וכי לא היה יכול להנות לנבראיו בלי כל זה ?

אמנם איתא בספרים, כי אי אפשר להנשמות לקבל את השכר הטוב, שבשבילו ברא העולם והנשמות, בלי שיהיה להם כלי מוכנת לקבלה. והכלי ההוא אינה מושגת להאדם, זולת ע"י היגיעה והטורח לקיים המצוות מתוך הדחק והמלחמות, שהאדם נלחם עם היצה"ר, ועם המניעות וטרדות המרובים, אשר הצער והיגיעה הזאת בתורה ומצוות ממציא כלי להנשמה, שתהיה מוכנת לקבל כל העונג והטוב, שבשבילה ברא לכל הנבראים.

ובזה מובן מאמר בן הא הא במשנה אבות, שאומר "לפום צערא אגרא", שפירושו שהשכר נמדד במידת הצער. שקשה לכאורה, מהו עניין הצער של אדם להשכר שלו ?

ובהאמור מובן היטב, כי כל עיקר הצער והיגיעה, שהוכנה בעולם, הוא למציאת הכלי לקבל השכר הטוב על יגיעה בתורה ומצוות, מובן מאליו שכל שצערו בתו"מ גדול, הרי שיש לו כלי יותר גדולה, ממילא מוכן לקבל שכר מרובה ביותר.

ועתה מובן תשובת הקב"ה לשאלת אברהם אבינו: "במה אדע...?" כי השאלה של אברהם אבינו היתה, משום שראה ברוח קדשו, גודל ההפלגה של שכר הטוב העתיד להגיע לישראל בזכות ירושת הארץ, שהרי כל קיום המצוות תלוי בארץ. וע"כ תמה אברהם אבינו: "במה אדע כי אירשנה?" כלומר, במה אדע, שבני ישראל יוכלו לזכות לשכר גדול כזה, ולהפלגה גדולה כזו, כי מאין יהיו להם כלים גדולים, שיהיו ראויים לקבלה נפלאה הזו.

וע"ז תרץ לו השי"ת: "גר יהיה זרעך... ועבדים וענו אותם ארבע מאות שנה...", שאז יהיו להם יגיעה רבה בתורה ומצוות, ואז הבין שבדרך זה ישיגו בטח כלי קבלה הגדולים. והתשובה מספקת לגמרי.

היוצא מדברינו, שצריכים הכנה רבה לירושת הארץ, משום שכל סגולת התורה והמצוות תלויים בה, שעל ידיה זוכים לכל השפע והטוב, שחשב השי"ת על כל נשמות ישראל בטרם שבראם. אשר מטעם זה נתפלא אברהם אבינו, כי לא הבין מאין יקחו כלי קבלה כל כך גדולים לזכות לקדושת הארץ, עד שהשי"ת אמר לו, שהיגיעה בתורה ומצוות בגלות מצרים, יכין אותם בכלים הגדולים הללו, ויהיו ראויים להארץ הקדושה.

וקשה ע"ז: "התינה העוסקים בתורה, אבל העוסקים במילי דעלמא, שאינם מוכנים כלל לעסוק בתורה, במה יזכו המה לכלים הללו ?

אמנם התירוץ הוא, כי ע"כ אמרו במדרש הנ"ל, שאין ישראל נגאלים, עד שיהיו כולם באגודה אחת. כי הכלל ישראל המה גוף אחד ממש, שכל אבר ואבר יש לו תפקיד המיוחד לאותו האבר. למשל, הראש מחשב שכל ודעת, והידים עובדות ומספיקות מונות להראש. והראש פטור מלעבוד בעצמו, ואין לו צורך לזה, כי הידים מספיקים לו. והידים אין להם צורך לחשוב שכל, איך לעבוד, כי הראש מספיק בעדו לגמרי.

לכן, אם ישראל יעשו לאגודה אחת, כמו גוף אחד, אשר בעלי עבודה, שהם הידים של הגוף, יספיקו להראש, אז היגיעה והצער של בעלי תורה ועבודה ישלימו בעד העובדים. ומובן היטב המדרש באגודה אחת ובא לציון גואל ....יהלך.