פרשת משפטים לקריאה

הפרשה עוסקת ברובה בדיני נזיקין וממונות ובשאר עניינים שבין אדם לחברו. השימוש במינוח 'משפטים', להבדיל מ'חוקים' 'עדות' או 'מצוות', מורה על כך שאלו הן מצוות המוכרחות גם בשכל האנושי אם-כי קיומן מבחינתנו מובע, קודם לכל, מציווי התורה.

אנו מביאים את עיקרי הדינים ואת הפרשנות הבסיסית המתחייבת להבנת הדברים.

משפטי העבדים (כא, ב-יא)

אדם שנתפס בגניבה ואינו יכול להשיב את הכסף, בית הדין מוכר אותו לעבד, ובכסף זה מחזיר לניזק את הכסף שנגנב. התורה קוצבת את שנות עבודתו לשש שנים. התורה מתייחסת בשלילה למקרה שהעבד מתעקש להמשיך לעבוד את אדונו גם בתום שש השנים, שכן יהודי הוא עבד ה' ולא עבד לאדם. בכל זאת, לאחר טקס של רציעת אוזנו לאות קלון, הוא יכול להמשיך לעבוד את האדון עד לבוא שנת היובל (אחת לחמישים שנה).

אב רשאי למכור את בתו הקטנה לאמה (=שפחה). הילדה תצא לחופשי בחלוף שש שנים או לכשתבגר.

אדם המזיק - נזקי גוף (כא, יב-כז)

1. ההורג במזיד חייב מיתה.

2. ההורג בשגגה, ינוס אל עיר המקלט להימלט מנקמתו של גואל הדם.

3. מכה אביו או אמו וגרם להם לחבורה, חייב מיתה.

4. גונב אדם ומוכרו לעבד חייב מיתה.

5. המקלל את אביו או את אמו חייב מיתה.

6. החובל בחברו חייב, על-פי שומת בית הדין, לשלם לו תשלומים שונים: דמי ביטול מלאכה, דמי ריפוי, דמי צער ובושת ודמי נזק נוסף.

7. המכה למוות את עבדו הכנעני, חייב מיתה. אך אם העבד מת רק לאחר מספר ימים, האדון פטור.

8. אדם המכה בשוגג אישה הרה, למשל במהלך קטטה עם אדם אחר, והיא מפילה את ולדה, עליו לשלם קנס. אם האישה עצמה נפגעה, כמו גם כל אדם אחר, ואיבדה אחד מאבריה, בית הדין מעריך את גובה הקנס והפיצוי שיש לשלם בגין הנזק.

9. המכה את עבדו הכנעני', והלה מאבד את אחד מאבריו, יצא העבד לחופשי.

שור המזיק - נזקי גוף (כא, כח-לב)

1. שור ההורג אדם, יומת.

2. שור מועד שנוגח בפעם השלישית והורג אדם, יומת הוא ויומת גם בעליו.

3. נגח השור והרג 'עבד כנעני', יינתן פיצוי לבעלי העבד והשור יומת.

נזקי ממון (כא, לג - כב, ה)

1. הכורה בור ברשות הרבים ונפל לתוכו שור או חמור וניזק, חייב לשלם את דמי הנזק לבעלים.

2. שור של אדם הנוגח והורג את שור רעהו, על בעל השור המזיק לשלם את מחצית הנזק. אם השור הוא מועד, כלומר נוגח ומזיק בפעם השלישית, הבעלים ישלם את מלוא הנזק.

3. הגונב שור וטבחו או מכרו, כך שכבר אינו יכול להחזיר את הגנבה עצמה, עליו לשלם פי חמש מדמי השור. אם מדובר בכבש או עז, ישלם רק פי ארבעה.

4. אדם התופס גנב בשעת מעשה ומחשש לחייו הוא מקדים ופוגע בו למוות, אלא חל עליו דין של רוצח.

5. בכל מקרה של גניבה, על הגנב לשלם כפל גניבתו.

6. השול את עדרו לרעות בשדה חברו, עליון לשלם את מלוא הנזק.

7. המבעיר אש, אפילו בשטחו, והאש התפשטה והזיקה אחר, על המבעיר לשלם את הנזק.

דיני השומרים (כב, ו-יד)

שומר חינם - אדם השומר על רכוש חברו ללא שכר, פטור מכל נזק שיקרה לרכוש. אם קרה נזק כל שהוא, ובעל הרכוש תובע את השומר, עליו להישבע שלא פשע והתרשל בשמירה ובוודאי שלא שלח את ידו ברכוש חברו, ויהיה פטור. אך אם יתגלה כרשלן פושע, ישלם כפל הרכוש שנגנב או נאבד.

שומר שכר - כיוון שמקבל שכר על שמירתו, יהיה חייב גם במקרה של גניבת הרכוש או אבידתו.

שואל - השואל מחברו את רכושו על-מנת לעשות בו שימוש ללא תשלום, יהיה חייב בכל נזק או אובדן, למעט אם הרכוש ניזוק כתוצאה משימוש תקין.

השוכר - המשתמש ברכוש חברו ומשלם את שכר השימוש, יש מפרשים שדינו כשומר שכר ואחרים אומרים שדינו כשומר חינם.

דינים שונים (כב, טו - כג, יט)

- (טו-טז) המפתה בתולה לשכב עמה, חייב לשאתה לאישה או לשלם קנס על מעשהו.

- (יז) חובה על בית הדין להרוג את העוסק בכשפים.

- (יח) שוכב עם בהמה חייב מיתה.

- (יט) מקריב קורבן לאלילים דינו מיתה.

- (כ) אין לפגוע בדברים או בממון בגר - אדם שהגיע מארץ אחרת.

- (כא-כג) אסור לענות כל אדם. התורה מדגישה את הדברים ביחס לאלמנה ויתום חסרי ישע. הקב"ה מבטיח לעמוד לצד המעונה ולהעניש את המענה.

- (כד) אין לתבוע בכוח הלוואה שניתנה לאדם עני לצורך מחייתו, ואין להטיל ריבית על החזר ההלוואה.

- (כה-כו) הלוקח בעירבון כבטוחה חפץ המשמש את הלווה לקיומו, עליו להחזירו לו בשעת הצורך.

- (כז) אסור במיוחד לקלל את ה' או את הדיינים ונשיאי העדה.

- (כח-כט) התורה מפרטת במקומות אחרים את דיני הפרשת תרומות ומעשרות ובכורות העדר. כאן היא מצווה לשמור על סדרי ההפרשה - מוקדם ומאוחר.

- (ל) אסור לאכול בשר טרפה.

פרק כג

- (א) אין לשמוע דבר לשון הרע.

- (א) אסור לדיין לשמוע דברי אחד המתדיינים שלא בפני חברו.

- (א) אסור לחבור לאדם שתובע תביעת שווא ובוודאי שלא להעיד לטובתו.

- (ב) בית הדין אינו מחייב מיתה אלא אם כן יש בין הדיינים רוב בהפרש של שניים לחיוב.

- (ג) אין להעניק יחס מיוחד בבית הדין לאדם מסכן, מתוך רגש של רחמים.

- (ד) הרואה אבידת חברו, גם אם הוא שונאו, חייב להשיבה לו ואינו יכול להתעלם ממנה.

- (ה) הרואה את חמור שונאו מוטל בדרך תחת משאו, אינו יכול להתעלם, עליו לעזור לו.

- (ו) אין להטות את הדין לטובת אדם מסכן.

- (ז) יש להתרחק מכל דבר שקר.

- (ז) היוצא מבית הדין חייב במיתה, ולאחר מכן יש טענה כלשהי המאפשרת לזכותו, חייב בית הדין לשוב ולדון בעניינו. אך אדם היוצא זכאי, גם אם נתקבלו ראיות חדשות לחובתו, אין לשוב ולדונו.

- (ח) אין לדיין ליטול שוחד, גם אם נותן השוחד הוא זה שבלאו-הכי יזכה בדין.

- (ט) התורה שבה ומזהירה לנהוג ביושר ובכבוד עם הגר.

- (י-יא) עבודת בחקלאי מתקיימת במחזור של שבע שנים. שש שנים עובדים בקרקע ונהנים מפירותיה, ובשנה השביעית נחים מהעבודה ומפקירים את תנובת הקרע לכל.

- (יב) ששה ימים עובד אדם את עבודתו. היום השביעי הואר יום מנוחה לאדם לעבדיו ולבעלי החיים שברשותו.

- (יג) אזהרה כללית לקיום כל מצוות ה'.

- (יג) אין לחבור לעובד-עבודה-זרה בשום דרך ובשום עניין.

- (יד-יז) התורה מזכירה את שלושת הרגלים בהם על כל יהודי לעלות לירושלים לבית המקדש, ולהביא את קורבנות הרגל. בחג המצות, בחג הקציר-שבועות, ובחג האסיף-סוכות.

- (יח) אין להקריב את קורבן הפסח כל עוד לא בוער החמץ.

- (יח) אין להותיר מן הקורבן עד בוקר, אלא החלקים הקרבים על המזבח.

- (יט) חובה להביא את ביכורי הפירות לירושלים ולאוכלם שם בטהרה.

- (יט) אין לבשל בשר בחלב. התורה חוזרת על איסור זה בשלושה מקומות שונים ומכך לומדים כי בשר וחלב נאסרו באכילה, בהנאה ובבישול.

הבשורה וההזהרה (כג, כ-לג)

הקב"ה מבטיח לבני ישראל השוהים המדבר, כי סופם להיכנס לארץ ישראל המובטחת. אומנם, מהלשון "הנני שולח מלאך לפניך", ניתן להבין כי בגלל חטאי ישראל לא תהיה ההגעה לארץ באופן הנעלה ביותר אלא על-ידי מלאך בלבד.

יחד עם ההבטחה לכיבוש הארץ ולנחלתה, באה ההזהרה לא ללמוד מהתנהלות גויי הארץ ולא לנטות אחר העבודה הזרה הנהוגה אצלם.

ה' מבטיח כי כיבוש הארץ יהיה באופן ניסי ומכוון מלמעלה. תהליך הכיבוש יהיה מודרג. למרות שהקב"ה יכול בוודאי למגר את כל יושבי הארץ באופן מיידי, הדבר יעשה בהדרגה כדי שהארץ לא תהיה שממה עד שינחלוה בני-ישראל.

שבים למתן תורה (כד, א-יא)

לקראת סיום הפרשה שבה הורה ומתארת אירועים שקדמו למתן תורה. בד' בסיוון אומר הקב"ה למשה לעלות אל הר סיני, ויחד אתו אהרון נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל. אך בעוד הם נשארים ומשתחווים מרחוק, משה ניגש אל ענן ה' השוכן על ההר. משה חוזר לבני ישראל עוד באותו היום, וכבר מלמד אותם כמה מענייני התורה. העם מקבל את הדברים ומתחייב לעשות את כל אשר יצווה ה'.

משה כותב את נוסח התורה מבראשית ועד ליום מתן תורה.

למרת, בה' בסיוון, משכים משה מקריב קורבנות ובונה מצבה לכל שבט, כל זאת כהכנה למתן תורה. הוא קורא את דברי התורה שכבר כתב באוזני בני ישראל, והם שבים ומכריזים " נעשה ונשמע".

משה עולה לקבל את הלוחות (כד, יב-יח)

לאחר מתן תורה, קורא שוב ה' אל משה לעלות להר. הפעם המטרה היא לקבל את שני לוחות האבן המרובעות עליהן כתובים עשרת הדברות. משה עולה למשך ארבעים יום. את הזקנים, ובראשם אהרון וחור, הוא ממנה להישאר במחנה ולשפוט את העם. יהושע משרת משה ומי שקיבל את נשיאות העם אחרי מותו, מתלווה אל משה עד למרגלות ההר ושם קובע את מושבו בהמתנה לרדת משה לאחר ארבעים הימים.

(בפרשה 118 פסוקים)

פרשת משפטים

פרק כא

{א} וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם: {ב} כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם: {ג} אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ: {ד} אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ: {ה} וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי: {ו} וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם: (ס) {ז} וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים: {ח} אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ אֲשֶׁר (לא) לוֹ יְעָדָהּ וְהֶפְדָּהּ לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ: {ט} וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת יַעֲשֶׂה לָּהּ: {י} אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע: {יא} וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף: (ס) {יב} מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת: {יג} וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה: (ס) {יד} וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת: (ס) {טו} וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת: (ס) {טז} וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת: (ס) {יז} וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת: (ס) {יח} וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף וְלֹא יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב: {יט} אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא: (ס) {כ}  שני  וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת אֲמָתוֹ בַּשֵּׁבֶט וּמֵת תַּחַת יָדוֹ נָקֹם יִנָּקֵם: {כא} אַךְ אִם יוֹם אוֹ יוֹמַיִם יַעֲמֹד לֹא יֻקַּם כִּי כַסְפּוֹ הוּא: (ס) {כב} וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן בִּפְלִלִים: {כג} וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ: {כד} עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל: {כה} כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה פֶּצַע תַּחַת פָּצַע חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה: (ס) {כו} וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ אוֹ אֶת עֵין אֲמָתוֹ וְשִׁחֲתָהּ לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינוֹ: {כז} וְאִם שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ שֵׁן אֲמָתוֹ יַפִּיל לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת שִׁנּוֹ: (ס) {כח} וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי: {כט} וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְהוּעַד בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת: {ל} אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר יוּשַׁת עָלָיו: {לא} אוֹ בֵן יִגָּח אוֹ בַת יִגָּח כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה יֵעָשֶׂה לּוֹ: {לב} אִם עֶבֶד יִגַּח הַשּׁוֹר אוֹ אָמָה כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים יִתֵּן לַאדֹנָיו וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל: (ס) {לג} וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר: {לד} בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ: (ס) {לה} וְכִי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ אֶת שׁוֹר רֵעֵהוּ וָמֵת וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן: {לו} אוֹ נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ: (ס) {לז} כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה:

פרק כב

{א} אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ דָּמִים: {ב} אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ: {ג} אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם: (ס) {ד}  שלישי  כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם וְשִׁלַּח אֶת (בעירה) בְּעִירוֹ וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם: (ס) {ה} כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה: (ס) {ו} כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם: {ז} אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ: {ח} עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה עַל שַׂלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ: (ס) {ט} כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וְכָל בְּהֵמָה לִשְׁמֹר וּמֵת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אֵין רֹאֶה: {י} שְׁבֻעַת יְהוָה תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ וְלָקַח בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם: {יא} וְאִם גָּנֹב יִגָּנֵב מֵעִמּוֹ יְשַׁלֵּם לִבְעָלָיו: {יב} אִם טָרֹף יִטָּרֵף יְבִאֵהוּ עֵד הַטְּרֵפָה לֹא יְשַׁלֵּם: (ס) {יג} וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם: {יד} אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם אִם שָׂכִיר הוּא בָּא בִּשְׂכָרוֹ: (ס) {טו} וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וְשָׁכַב עִמָּהּ מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה: {טז} אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת: (ס) {יז} מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה: (ס) {יח} כָּל שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת: (ס) {יט} זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם בִּלְתִּי לַיהוָה לְבַדּוֹ: {כ} וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: {כא} כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן: {כב} אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ: {כג} וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים: (ס) {כד} אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ: {כה} אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ: {כו} כִּי הִוא (כסותה) כְסוּתוֹ לְבַדָּהּ הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי: (ס) {כז}  רביעי  אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר: {כח} מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִּי: {כט} כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם אִמּוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ לִי: {ל} וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ: (ס)

פרק כג

{א} לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס: {ב} לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת: {ג} וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ: (ס) {ד} כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ: (ס) {ה} כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ: (ס) {ו}  חמישי  לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ: {ז} מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע: {ח} וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים: {ט} וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: {י} וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ: {יא} וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ: {יב} שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר: {יג} וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ: {יד} שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה: {טו} אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם: {טז} וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה: {יז} שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָה: {יח} לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר: {יט} רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ: (ס) {כ}  שישי  הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי: {כא} הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ: {כב} כִּי אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִׂיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר וְאָיַבְתִּי אֶת אֹיְבֶיךָ וְצַרְתִּי אֶת צֹרְרֶיךָ: {כג} כִּי יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וֶהֱבִיאֲךָ אֶל הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וְהִכְחַדְתִּיו: {כד} לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם: {כה} וַעֲבַדְתֶּם אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ: (ס) {כו}  שביעי  לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא: {כז} אֶת אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ וְהַמֹּתִי אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם וְנָתַתִּי אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ עֹרֶף: {כח} וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ וְגֵרְשָׁה אֶת הַחִוִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ: {כט} לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה: {ל} מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ: {לא} וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ: {לב} לֹא תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם בְּרִית: {לג} לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי כִּי תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ: (ס)

פרק כד

{א} וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל יְהוָה אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק: {ב} וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל יְהוָה וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ וְהָעָם לֹא יַעֲלוּ עִמּוֹ: {ג} וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי יְהוָה וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה: {ד} וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי יְהוָה וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל: {ה} וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַיהוָה פָּרִים: {ו} וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ: {ז} וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע: {ח} וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְהוָה עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: {ט} וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל: {י} וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר: {יא} וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ: (ס) {יב} וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם: {יג} וַיָּקָם מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הַר הָאֱלֹהִים: {יד} וְאֶל הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ לָנוּ בָזֶה עַד אֲשֶׁר נָשׁוּב אֲלֵיכֶם וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם מִי בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם: {טו}  מפטיר  וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הָהָר וַיְכַס הֶעָנָן אֶת הָהָר: {טז} וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד יְהוָה עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן: {יז} וּמַרְאֵה כְּבוֹד יְהוָה כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: {יח} וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה: (פפפ)